במזרע על 85 שנותיו הושרשו כמה מאות מושגים ומילים שהגיעו מן התפוצות ונטמעו כאן בדורות של ילדים שגדלו והפכו שגורים בפינו עד היום.

אציג בפניכם  כמה מהם לתושבינו החדשים ולחברים הותיקים שרוצים להתרפק על העבר…

אז מה היה לנו?

נתחיל באנשים. באורח פלא, מקימי וותיקי הקיבוץ  – לכולם שמות דומים עם חיבה מיוחדת (ומסתורית) לאות ק’ – כמו החברות –חייקה, דורקה, אתקה, נושקה, סלקה, קלרקה, לוטקה, אנקה ואנצ’קה – “צמחוני אבקש”

גם בגזרת הגברים המצב היה דומה עם השמות : בנק, יולק, שימק, אומק, טושק ואולק אאאובנת

במזרע נתנו שמות הזויים לכל מיני דברים פשוטים שפשוט לא ידעו איך לקרוא להם: כמו “פודסט” שהוא המאחורה של המטבח שם עמדו דרך קבע ארגזי תפוחי אדמה ובצל ומכאן שכל חבורת נערים שחשקה בצ’יפס הייתה חייבת לדעת מהו פודסט והיכן הוא ממוקם, אך להכנת הצ’יפס נזקקו כמובן לאותו כלי עזר פלאי לאותם ימים  – “המגס” אותה קערת נירוסטה עגולה עם בסיס יציב שמקורה בהגשת מרק אך ראו אזה פלא כשמניחים אותה על כלב גז היא הופכת לצ’יפסר מקצועי.. ומכאן נטבע המושג “מגס צ’יפס”.

ועם באוכל עסקינן – מספר פניני גסטרונומיה שכולנו גדלנו עליהם:

קלופס – אף אחד לא יודע מה זה..

לבן עם קאוטן, בולבניק.

כלב קר – מעיין גלילת שוקולד המכילה שברי עוגיות שניתנו חינם  בזמנו וכל קשר לשם הוא הדמיון ליצור מעיו של הכלב.

“כושים” שם  מזרעי מקורי  – עיגולי שוקולד שמכינים  בכיתה ב’ והיו מאוד טעימים על אף שהכילו לפחות 25% נזלת. למעשה אף אחד מאיתנו לא ראה כושי אמיתי בתור ילד אך הצלקת נשארה והיום אנו רואים את החבר’ה ממכללת הגליל אני מדמיין אותם עם סוכריות על הראש..

במזרע ניסו לחנך את הילדים לבגרות ונתנו להם אוכל של זקנים כמו “כוסמת”  – כשמגישים אותה לשולחן אתה מתפלל שתבוא קוסמת אמיתית ותעלים את זה מהשולחן.

“קניש” – סוג של בורקס עם בעיות אישיות קשות שרק השם שלו גורם לך להקניש…

“פריגורט וורוד” – אותו נוזל סמיך עם מרקם של דבק נגרים וצבע ורוד זרחני תוצאה של חומצה זרחנית שהורגשה היטב בפה – טוב צריך איך שהוא להורי את הטעם של הכוסמת…

אך זה כלום לעומת אחיו התאום הפריגורט החום שהוא למעשה יוגורט בעונש – טעמו לא מוצלח!

ובאופן כללי שהצבע נועד להבדיל בין המינים חום לבנים וורוד לבנות.

עוד פנינה  הוא ה”נוגט”  – אותו גוש חימר שטעמו נע בין פלסטלינה לגבס שכל ייעודו היה להדביק טוב טוב את שאריות הקניש בתוך השיניים… דורות של רופאי שינים חייבים את בתיהם לאותה יציקת צמנט בטעם אגוזים.

ואם באוכל עסקנו הרי שמרכז הצריכה שלנו היה תמיד “הממתקיה” – ברושם הראשוני אפשר לחשוב שהיה מדובר בחנות עמוסה ממתקים ומגדנות – בפועל החטיף השולט והכמעט היחידי  שהיה הוא “הטוב טעם” – אותו ופל מסתורי מצופה שוקולד ספק מריר ספק פג תוקף ועל גבו גבשושיות שוקולד. שכיננו השרידאים האינטליגנטים קראו לזה “ופל גבעות” – אבל אנחנו היינו יותר מתקדמים ולקחנו את זה לשלב הבא” ופל שדיים” – ואגב ופל  – מי הגאון שהמציא את השם שמיכת ופל? ניסיתם פעם להתכסות בוופלות? ניסיתם לטבול שמיכה כזאת בכוס קפה? מה זה הדבר הזה? לא שהשם המקורי “פיקה ” יותר טוב? מה זה פיקה? שם של עירניקים! נשאר עם הופל..

איך אפשר לומר עירונים ולא להתייחס למושג “ילדי חוץ”

אותם קבוצות עד לפני 20 שנה של מה שקרוי היום “נוער בסיכון” וכך היו חלק בסיכון, חלק בסכין..

בשנים הראשונות ילדי החוץ אכלו מרורים מבני המקום שהחשיבו עצמם אלילים לעומת בני התשחורת. וילדי החוץ כשמם –  הם יצאו בחוץ ואנחנו נשארנו כאן..

הילדים ישנו בבית הילדים גם כן המצאה גאונית שמטרתה הייתה גאונית  – איך להפטר מהילדים הטורדנים בערב על מנת שנוכל לצאת לשתות גזוז ולרקוד דיסקו במועדון שלימים הפך לבר למד.

כן בר למד הוא בר לאנשים בני 30+ בלבד אך רוב הצעירים העדיפו להישאר בפאב מאשר ללכת לברלמד ולרקוד  עם הוריהם ..

ישנם עוד עשרות מושגים וביטויים ששמשו אותנו לאורך השנים:

• ללכת לג’ומעה
• ללכת למוטיו
• ללכת למוריה – מוריה פתוחה? מוריה סגורה? דליה פתוחה? דליה סגורה?
• הבוכטות של פירחה
• מטבח ילדים 
• הבראה
• ממתק יום שישי
• ראש לקיר – שם קוד הניתן ע”י המטפלת המשכיבה בערב ודינו אחד – סובב את ראשך לקיר ולישון.
• בית קירור
• בית בידוד

כמו כן ניתן היה למצוא על לוחות המודעות הודעה מסוג זאת:

• הסנדלרייה תהיה פתוחה לחיילים ביום ראשון ב – 5:00 בבוקר – המקום היחיד בעולם שאתה מוצא סנדלרייה פתוחה ועוד בשעה כזו זה כאן.

אז כל מה שנותר לנו הוא להמשיך ולהעביר לדורות הבאים את עולם המושגים הייחודי ונתפשר עם זה יהיה בטרוטון או ברינגטון אפשר גם בס. אם

חג שמח לכולנו.

תומר פיין.