קרן סבינה
נולדה ב-כ”ד באב תרס”ו – 15.8.1906 בירוסלב (בפולין).
נפטרה ב-כ”ה באייר תשנ”ט – 11.5.1999 במזרע.
הוריה נִספו בשואה.
חברת “השומר הצעיר” משנת 1922. עלתה לארץ ב- 2.10.1929 .
חברת קיבוץ השוה”צ בנס-ציונה מ- 1929 עד 3.5.1933 .
אם לישי ויוסף (יוסק’ה) קרן.
סבתא לשמיר, עשהאל, צבי, יער, רינת, זהר, ללי, לירון ועטר.
סבתא רבה למאי, רועי, אביגיל, איתמר, בר, תומר שיר, ניר, ליב, צוף, ילי, שלו, אלה, גיא ונעם.
סבינה התחתנה עם מרדכי (מוֹטְיוּ) והם חיו במזרע ביחד. ב-2.2.1972, נפטר מוטיו במקום עבודתו בסנדלריה.
השכלתה, בית-ספר עממי ובהמשך אצל מורים פרטיים.
בשנת 1938, נשלחה מקיבוץ מזרע לקורס טיפול בתינוקות בעפולה. כמו-כן עברה קורס בישול-דיאטה בויצו בשנת 1944.
סבינה הייתה כמו חברי-קיבוץ רבים שעשו כל מה שנתבקשו על-ידי המערכת. היא השתדלה לעשות זאת כמיטב יכולתה ומתוך אמונה בקיבוץ.
כאשר נפטר מוטיו, סבינה נקלעה למצוקה ומזכירת-הקיבוץ פנתה לישי ועמירה שבאותן שנים חיו בקיבוץ בית-ניר לחזור למזרע על-מנת לתמוך בה. ואכן, חזרתם עזרה לה להמשיך את חייה.
יום הולדת 90 לסבתא סבינה ב-15.8.1996
90 שנה זו חתיכת היסטוריה וחתיכת גיל שכבר שום דבר בו אי אפשר להתחיל. הכל כבר ישנו וקיים למשל כמו ההרגלים, תמיד באותה שעה לקום תמיד אותה שיגרה של שתייה מול החלון הפונה למדרכה. להביט אל העולם דרך שלבי החלון כמו רואה ולא נראה.
תמיד לחכות שיבואו לסדר מיטה ושיביאו העיתון – ואז לשבת ולקרוא מאלף ועד תו אפילו את המסגרות השחורות. וכך, מתקרבות שעות אחר-הצהרים ורוח נעימה נכנסת. כמה נעים לשבת בכורסא וללחוץ על שלט הטלוויזה ולראות איך לא, חדשות. חשוב מאד. מה שעדיין עובד כמו שעון שוויצרי הוא הראש של סבתא סבינה בת ה-90 עירנית, חושבת, מגיבה. אם ניקרתה לך ההזדמנות, אפשר היה לשבת איתה ולשמוע סיפורים משכבר (כך עשה בעיקר הנכד לירון).
פעם, היה שמור בליבה מקום לכל נכד ונכד והייתה זוכרת ויודעת מה כל אחד אוהב. עכשיו, הלכו לה “לאיבוד” כמה נכדים וגם הנינים רחוקים – אבל יש לסבתא סבינה, דעה גם על כך והיא יודעת להביע אותה בהזדמנות המתאימה. אוי לך אם העזת להגיע בזמן שמיעת החדשות, או אז יושבת היא כמו מלכה על כורסת הסקיי האוזניות מחוברות לראש ופתאום מפריעים? מספיק מבט אחד משלה ועליך להבין שעכשיו לא !!!
בשנה האחרונה, קצת חורקת הבריאות, לא קל לנשום, מתנפחות הרגליים ושום דבר, לא כמו פעם אז מה? ממשיכים לעשות את הכל אותו הדבר אבל ל..א..ט עדיין מטאטת סבינה בת ה-90 את הפרי של הפיקוס מהמדרכה, עדיין משקה עציצים בקומקום ועדיין, הולכת לאכול בחדר-האוכל. כי לקבל עזרה מאד קשה לה וחושבת שהיא יכולה לבד. לפעמים, נדמה היה שנוח לה לא שים את מכשיר-השמיעה כי לדעתה, לא את הכל צריך לשמוע. יש בסבתא סבינה את היכולת, לנצח אפילו את ליבה שלפעמים מזייף לו, כי היא פשוט רוצה ואוהבת לחיות. אז לך סבינה בת-90 כל טוב מכל המשפחה.
יהי זכרה ברוך.