אברהם (טושק) אמרנט
בן בן-ציון ושרה.
נולד ב-א’ באדר א’ תרס”ח – 3.2.1908 בטרנופול (פולין, כיום באוקראינה).
נפטר ב-ט”ו אב תשמ”ט – 16.8.1989 במזרע.
נשוי לנושקה.
אב ללילית, דליה ובן-ציון ז”ל.
סב לנכדים.
רב-סב לנינים.
טושק נולד ב-1908 בטרנופול שבפולין. בגיל שנה וחצי, התייתם מאביו וגדל עם אמו ושני אחיו הבוגרים. היה ילד מבריק ומוכשר בכל תחומי לימודיו, בציור כמו גם במתמטיקה, בלשון ובכושר הבעתו. לפרנסתו, עזר ע”י מתן שיעורים לתלמידים מתקשים.
בגיל 12, הצטרף לתנועת-הנוער “השומר הצעיר” והיה בין מקימי הקן בטרנופול אשר בגליציה. היה לראש-הקן ואחר-כך לרכז-התנועה בכל מחוז לבוב, וחבר ההנהגה הראשית של התנועה בפולין.
עם התבגרותו, הצטרף ל”הכשרת נדבורנה” עימה עלה ארצה ב-1930, אל מחנה-הקיבוצים שבנס-ציונה וב-1931 הגיע טושק, יחד עם נושקה למזרע.
תרומתו האיכותית והייחודית של טושק למזרע – ביתו, לתנועה הקיבוצית ולחיי-התרבות באזור יזרעאל, היא מעל ומעבר לניתן לתאר ולסכם במסגרת זו.
במשך שנים, נשא ועיצב את חיי-התרבות במזרע: חיבר מחזות וביים אותם, יצר את התפאורות לכל ההצגות שבוצעו ע”י החוג הדרמטי של מזרע ששמו יצא לתהילה בישראל הקטנה, בניצוחו של ידידו וחבר מזרע, חנוך פז. תיאטרון-בובות וצלליות, עשרות קישוטי-חג עצומי מימדים לחגי-ישראל ואירועים אחרים, אשר קישטו ופיארו את בית-הקיבוץ.
טושק היה בין מייסדי ארגון-הציירים והפסלים ב”קיבוץ הארצי”, עוד בשלהי שנות ה-30 והמעצב הגרפי של “הגדת פסח הקיבוצים” הראשונה. בכל טכס, חגיגה ואירוע תרבותי, נתן ביטוי לסגנונו הפיוטי המיוחד.
בראשית שנות-השישים, התחיל את עבודתו כאחראי על הפעילות התרבותית של “המועצה האזורית יזרעאל”. בתפקיד זה הפעיל אמפיתיאטרון אזורי שבו זכו תושבי-העמק ליהנות במשך שנים, ממיטב הרפרטואר של התיאטרונים הישראליים.
אין ספק שפסגת יצירתו, הייתה הקמתה וניהולה של המכללה האזורית “אהל שרה”, שמבית-ספר צנוע למבוגרים צמחה והייתה למכללה אזורית אקדמית. טושק ניהל את המכללה עד לפרישתו בגיל למעלה מ-70 שנה.
בעשור האחרון לחייו, גילה טושק תחומים נוספים ביצירתו. הוא השקיע עצמו בפיסול בחימר, ממנו יצר גלריה מופלאה של דמויות שונות מהעבר וההווה. הוא הרבה לרשום רישומי עט זעירים לאין סוף, ואת מחשבותיו, זכרונותיו וסיכום חייו, העלה על הכתב באופן בהיר ומרשים.
במשך כל חייו, האמין טושק בייחודו ושליחותו של הקיבוץ ובתרומתו המיוחדת לחברה האנושית. בחייו עתירי-היצירה, האמנותית והמעשה התרבותי מצא טושק את מקומו כאמן וכאדם בעל תרומה מיוחדת ובלתי נשכחת.
יהי זכרו ברוך.
