אוריאל אשל

בן צבי (הֶנֶק) ואָנְדָּה. 

נולד ב-י’ בטבת תרצ”ג – 8.1.1933 במזרע.

נפל ב-כ”ה באב תשי”ג – 6.8.1953 בגיל 20.

חבר קבוצת “אילן”.

הניח במותו הורים, אח ואחות.

מבני “אילן” היה אוריאל, – הקבוצה הראשונה שזכתה לקבל את כל חינוכה במזרע.

אף כי היה הצעיר בקבוצתו ונמוך בקומתו מחבריו, הרי עד מהרה כבש לעצמו

מעמד איתן ומרכזי בה ובחברת הילדים בראשית דרכה. כמו כן, מילא תפקיד

מרכזי במסגרת הקן במקום, וכל זאת לא בכדי. שכן, חריף מוח היה, מהיר

תפישה, פעיל, יוזם, כולו ככספית ולכך, נוסף נופך של חדוות חיים. הוא

השכיל להשתית את עמדתו החברתית על אושיות אופיו, שהיה מגובש עוד בנעוריו.

בתום חוק לימודיו במוסד החינוכי, יצא בשליחות הקיבוץ לשנת הדרכה בקן

קרית-חיים. כדרכו בפעילות הצטיין אוריאל בעבודתו החינוכית ושילב בתקופה

זו גם לימוד בטכניון – כהכנה להשתלבותו העתידה בקיבוץ.

עם גיוסו לצה”ל, ביקש אוריאל להגשים את משאת-נפשו. הוא פילס לעצמו דרך

לחיל-האויר וזכה לענוד את כנפי הטייס.  גם בחיל-האויר פעל במלוא שיקול

הדעת, מילא משימותיו באחריות מירבית, השקיע את כל מרצו על-מנת ללמוד,

להתקדם ולעמוד בתביעות שהחיל הציב בפני טייסיו.

כשם שאוריאל היווה באורח טבעי עמוד התווך בעודו בחברת הילדים ובתנועה

החינוכית, כן ידע גם במסגרת הצבאית לשמור על תדמיתו של איש-חברה ורע

לזולתו.

משום-כך גם אהבוהו מפקדיו וחבריו והוקירו את סגולותיו.

בשנת  1953 – באחת מטיסות האימון, נספה אוריאל במצולות ים.

בבית העלמין שלנו הצבנו יד לזכרו.

גם בהר-הרצל, בחלקת הנעדרים, הונצח זכרו של אוריאל במצבה.

יהי זכרו ברוך.

סרט זכרון