פנינה כהן להב

בת סופיה וטוביה.

נולדה ב-כ”ט בסיון תרצ”א -14.6.1931 בבואנוס-איירס (ארגנטינה).

נפטרה ב-ה’ באדר תשס”ז – 23.2.2007 במזרע.

עלתה לארץ בשנת 1956.

הצטרפה למזרע ב-1985, כרעייתו של גדליה להב. 

אם לניצן ורענן כהן.

סבתא לארבעה.

פנינה עלתה לארץ בשנת 1956 והגיעה לקיבוץ גזית, שם הייתה חברת-קיבוץ.

למזרע, הגיעה בשנת 1985 בעקבות נישואין שניים לחבר מזרע גדליה להב ז”ל אשר

נפטר ב-9.10.1995 .

פנינה עבדה במתפרת-הקיבוץ.

פנינה חלתה במחלה קשה ונאלצה לעבור לגור בבית-הבריאות לתקופה ארוכה עד סוף ימיה,  וכך כותבת היא לפני מותה:

“אני מודה מאד לצוות של בית-הבריאות על הסבלנות שגילו כלפי במיוחד ברגעים הקשים של מחלתי. אבקש מבני ניצן ורענן לרכוש עבור בית-הבריאות מכשיר שימושי לו נזקק הצוות והחברים הגרים בו”.

פנינה מספרת על גדליה להב:

כל-כך קשה לי לחשוב ולכתוב עליך בלשון-עבר, הרי לא מזמן חזרנו מחופשה נהדרת, תכננו תוכניות לעתיד וחשנו שעוד ימים טובים לפנינו……

הקשר שלנו נמשך כמעט 16 שנים. הכרנו בגיל מבוגר, פרק ב’ של חיינו וזה דרש מאיתנו החלטות קשות וכואבות.

אתה היית מושרש במזרע , אב מסור וסבא “משוגע, אחר פעוטה מתוקה וחמודה – עדי, כיום נערת-חמד הממשיכה לשבות את ליבנו.

אני אהבתי את ביתי, גזית שם נולדו בני ניצן ורענן, שם חברי עמדו לצידי במשך שנים רבות, עודדו אותי ברגעים קשים ושמחו שמחת-אמת כאשר השמש זרחה גם בשבילי. במשך שהותך בגזית, התרשמת עמוקות מן האווירה הלבבית שם, קשרת קשר של ידידות עם חברי, קשר זה נמשך עד היום.

הקמנו את ביתנו במזרע, ידעת והבנת את געגועי לילדי וחברי ואל  “ביתי אל מול  תבור” כפי שנהגתי לומר לך וכפיצוי, הבטחת לי חיי-אושר וכבוד.

יקירי, הבטחת וקיימת.  ביתך היה לביתנו, משפחתך קיבלה אותי בלבביות ונתנה לי להרגיש, שאני רצויה בכל עת. גם בני העריכו נכונה את כישורך ונדיבות-ליבך.

במשך שנים, נולדו נכדינו ואלו הוסיפו שמחה ונחת בשפע לחיינו, נכדיך היו לנכדי – ונכדי לנכדיך.

הייתה לנו אהבה משותפת למוסיקה ולספרות ובמשך כל השנים, הצלחנו לקיים קשר של שותפות.

בחוץ, עוד זורחת השמש, צחוק הילדים מתגלגל, ציוץ-ציפורים נשמע…ובתוך ליבי רק צינה וערפל.

ורעות.

אינני לבד, כל בני-משפחתנו, חברינו וידידנו מעודדים אותי, עוזרים ותומכים. אני מודה לכולם מעומק-לבי.

יהי זכרה ברוך.