נחמיה מִילְשְׂטַיִין

בן משה וגיזלה.

נולד ב-כ”ב בסיוון תשט”ו – 15.6.55 בגדרה.

נפל ב-ב’ בתמוז תשל”ה – 11.6.1975 .

חבר קבוצת “אלון”.

הניח אב ברחובות.

את ילדותו, עשה בבית הוריו בגדרה.

בן שמונה היה בבואו למזרע. הוא נתקבל כילד-חוץ בחברת-הילדים הצעירה והשתלב בקבוצת “אלון”.

משפחת פרי, אימצה את נחמיה. חיש מהר, רוכש הילד את לב מאמציו. כבן הוא ליהודית ושמעון ואח לבני-המשפחה.

הוא חי את חייו בחברת-הילדים – שקט, מופנם. אינו מתבלט, ומתלבט בסבל הסתגלותו. מתקדם בלימודיו.

אביו, שמדי שבוע עושה את הדרך הארוכה מגדרה לבקר את בנו, אסיר-תודה למשפחת פרי ושמח בהתקדמות נחמיה.

לפתע, בהצגת-הסיום של קבוצתו, עם עלייתו למוסד החינוכי, הוא נפתח, מדביק במשחקו הנלהב ובחיוניותו את קהל ההורים והילדים.

במוסד החינוכי, שוקד על לימודיו, נכנס לגיל-הנעורים וההתבגרות. מוצא ענין בעבודה בענף הפרדס, ומתמסר לעבודה באהבה, ונושא בעול הענף יחד עם החברים הותיקים כשהצעירים יוצאים למערכה…

נחמיה מסיים י”ב שנות-לימוד ומגיעה העת להתגייסותו לצה”ל.

נחמיה הוא שריונאי. מסיים טירונות ומתבגר, ממש פורח. עלם מבטיח, ממלא חובותיו בדייקנות, בשקט הטבוע בו. מוצא את מקומו בחברה, קושר יחסים טובים עם הסובבים אותו.

נחמיה מתקדם במעלות הצבא. הנה הוא בקורס מפקדי-טנקים. מעיניו מאירים סיפוק וגאוה כשהוא מסביר לחברי-קבוצתו המגוייסים והמשרתים בחילות השונים את ייחוד חיל-השריון.

ובעת האימונים, אי-שם בסיני, בעיצומו של תרגיל בקורס-המפקדים, נופל נחמיה בתאונה והוא רק בן  20 .

יהי זכרו ברוך