חנה (נושקה) אמרנט
בת שרה ומשה מילגרום.
אחות למרדכי, דוד והלה.
נולדה ב-י”ט בטבת תר”ע – 31.12.1909 בטרנופול (גליציה, פולין. כיום, באוקראינה).
נפטרה ב-ח’ בניסן תשס”ב – 21.03.2002 במזרע.
עלתה לארץ ב-1931.
הגיעה למזרע עם קבוץ-עליה ב’ מנס-ציונה ב-1932.
נשואה לאברהם (טושק) אמרנט.
אמא ללילית, דליה ובן-ציון ז”ל ואם מאמצת לצ’יבי ולרותי.
סבתא לנכדות ונכדים רבים.
סבתא רבה לנינים וחימשים.
נושקה אמרנט
חנה, אנה , אנושקה, נושקה, נולדה 31.12.1909 בעיר טרנופול שבגליציה- פולין (היום אוקראינה).
הוריה משה ושרה לבית מילגרום, אנשים דתיים ציונים ונאורים בדעותיהם. אחיה הבכור מרדכי,
במקצועו רופא-שיניים, דבק במולדתו פולין ונספה בשואה. אחיה הצעירים דוד
והלה עלו לארץ בשנות ה-30. בביתם בפולין, במרתף, היה בית-ממכר לבירה ותמיד
המה באורחים ומבקרים. המסורת היהודית הכתיבה את אורח-החיים היהודי בו
החגים נחוגו כהלכתם והשירה, תמיד בקעה מהחלונות כשקולה הצלול של נושקה בלט במיוחד.
נושקה למדה בבית-ספר נוצרי פולני, היתה תלמידה מצטיינת ופעילה ובשל כך, לא
סבלה מהאנטישמיות. בזיכרונותיה היא כותבת: “בבוקר מיהרתי לבית-הספר העברי
ללמוד את השפה והספרות העברית ואחה”צ, רצתי לגימנזיה של בנות נוצריות בה
סיימתי את לימודי בבית-הספר התיכון.”
“בערבים דוהרת לקן “השומר הצעיר” לפעילות בקבוצה שהדרכתי.”
בשנות פעילותה בתנועה, הכירה את טושק ונחשפה לרעיון הציוני- עליה לארץ.
הוריה קבלו את רצונה לעלות ארצה, רק לאחר שהרב נתן את הסכמתו.
ב-1931, עלתה לארץ והתקבלה לקבוץ-העליה בגבעת-הקבוצים שבנס-ציונה, שם
חיכה לה כבר טושק שעלה לפניה.
הקבוצה שהתגבשה בנס-ציונה, הצטרפה לקבוצת-המייסדים בקבוץ מזרע שם בנו טושק ונושקה
את משפחתם ושם, גם נולדו ילדיהם: לילית ב-1932, דליה ב-1939 ובן-ציון, (על-שם אביו של
טושק ב-1945. צ’יבי ורותי, הצטרפו למשפחה מאוחר יותר.
במזרע, עסקה במלאכות שונות אך תמיד ספרה בגאווה על עבודתה ברפת.
במהרה השתלבה במערכת-החינוך ובהוראת-המוזיקה.
כמטפלת, נשלחה למוסד החינוכי במשמר-העמק כשבכאב ליבה עזבה את לילית הקטנה במזרע.
נושקה נשלחה להשתלמויות קצרות בתחום המוזיקה והניצוח והפכה למייסדת התרבות
המוזיקלית במזרע. אחד משיאי-פעילותה, היה הקמת מקהלת-הקיבוץ ששרה
בניצוחו של שלמה קפלן בחגיגות חצי-היובל של מזרע שהתקיימו בקיץ 1949.
בראשית שנות ה-60, יצאה ללימודים בתחום החינוך המיוחד באורנים והקימה את מערך העזרה הלימודית בבית-הספר היסודי.
עבודה שעסקה בה בהתמדה עד יציאתה לגימלאות.
במסגרת פעילותה החברתית, הקימה והפעילה את מועדון-הקשישים לרווחתם של ותיקי-מזרע.
מכה קשה ניחתה על המשפחה, עם נפילתו של הבן הצעיר בן-ציון בעת שירותו הצבאי.
לאחר פטירתו של טושק ב-1989 וירידה בתפקודה, עברה להתגורר בדיור המוגן ולאחר מכן לבית-הבריאות של מזרע,
בו שהתה עד פטירתה בשיבה טובה.
יהי זכרה ברוך.
