ארז אַרְבֵּל

בן ברכה ועוזי ארבל.

נולד ב-ח’ תשרי תשי”ב – 8.10.1951 .

נפל ב-ט”ז תשרי תשל”ד – 12.10.1973 .

במלחמת יום כיפור.

חבר קבוצת “אורן”.

הניח הורים, רעיה, שני אחים בקיבוץ ואחות.

 

 

את ילדותו ונעוריו הוא עושה בחברת הילדים, בה סיים י”ב כיתות בקבוצת “אורן”.

ארז, שופע חדוות חיים, שחוק ועליזות. אוהב במה ומשחק, שנון, בעל חוש הומור בריא, הופך למוקד החברותא. מחונן בקלילות היחסים, באריגת קשרי חברות עם הזולת.

אך אותו הביטוי הבהיר המציין את אורחו בחברה אינו מצליח להסתיר את לבטי הביקורת העצמית, את כמיהתו למהות הערכית, לתוכן החיים במציאותו.

הוא אוהב את “היחד”, פוחד מבדידות.

ארז, עלם אדמוני, בריא הגוף וטוב המזג, הוא רגשן. רגיש לכל הסובב אותו. ידידותי ומקובל על חבריו.

בצה”ל- בסיירת בדרום.

ימים ספורים ערב ראש השנה היו מסובים איתו המשפחה והקיבוץ בשמחת הכלולות

עם חברתו חוה. הכל צוהלים ומברכים. ארז קרן מאושר.

והנה, למחרת יום-כיפור. עם פרוץ המלחמה, בקרב ליד התעלה, נפגע ארז בטנק שלו

ונקטע פתיל חייו.

 

יהי זכרו ברוך.

 

לא הרגו אותך ארז

כי אתה לא מת.

שום אדם לא הפסיק לעולם

את החיוך, הצחוק שלך שבך,

הכובש ולא נכבש.

שיתגלגל תמיד אל כל נשמות מוקיריך.

הרמוניה נפלאה שמקורה בסתירה

של גוף בריא ונפש עדינה,

משולב בג’ינג’י  והומור.

 

החיות שלך ארז

אינה נותנת למות,

אינה ניתנת לסיכום.

אינה אומרת עד כאן –

אומרת עד, עד.

 

חיות שפורצת החוצה ופנימה

ומרגישה בדקות ומורגשת ברעמה.

 

ארז, אותו עץ שקיומו מעבר לנצח,

שהשלהבת שאחזה בו לא תכלה.

שעומד במרומי הארבלים.

רצינו לספר עליך, אבל כולך שירה.

מתנגנת, מצטערת, מוחשת.

 

עודד.

 

ילדה ! אל תשאירי אותי

לבד,

אני לא יכול בלעדייך.

אני נורא מתגעגע

בכל הרצינות.

אני לא אוהב להיות עצוב,

אוהב,  אוהב,  אוהב.

שלך לתמיד.

 

סרט זכרון