צביה גיל

בת אריה וחסיה שניידר.

נולדה ב-ד’ באדר תרפ”ו – 18.02.1926 בקוסטופול (פולין. כיום באוקראינה).

נפטרה ב-ד’ בשבט תשע”א – 09.01.2011 במזרע.

עלתה לארץ בשנת  1939.

התקבלה לחברות בשנת 1942.

נשואה ליצחק גיל.

אמא לעופרה, נדב, אורית, עינת ועידית ז”ל.

סבתא לליאת אייל, גל עמרי, נמרוד, ניצן, אופיר אלינור, ענבל ובן.

 

כתבה שושנה ביטוב:

צביה עזבה אותנו אתמול, נעלמה עוד צלע מחוג-החברים שהיה לנו.

היינו חברים קרובים – משפחת גיל, פרי ואנחנו – משפחת ביטוב.

צביה הייתה מאד חרוצה ומסורה בכל מקום שעבדה. היא עבדה במטעים, שם העריכו אותה מאד. היא גם עבדה במטבח-ילדים ובבית-התינוקות.

עם פתיחת “מעדני-מזרע”, צביה עבדה במסירות רבה בחנות שם מכרה בשרים וסנדוויצים והחזיקה מקום זה ביד רמה.

עם הקמת “המפגש”, עברה החנות לשם ואיתה צביה. מפי שותפות שלה לעבודה בחנות, אני יודעת שהיא מאד התמסרה שם ואהבה את המקום.

צביה ואיציק הירבו לטייל בחוץ-לארץ, ומאד אהבו את הטיולים וחזרו עם הרבה סיפורים ותמונות.

כשאיציק נפטר, השתדלתי לראות מדי פעם מה שלומה ולעודד אותה, אך היה קשה להוציא אותה מהבית. היא לא הסכימה לעבור לבית-הבריאות למרות שהייתה חלשה מאד, בטענה שטוב לה בבית. אבל הגורל רצה אחרת.

צביה נפלה בלילה, למחרת עברה לבית-הבריאות, שם היא הרגישה טוב מאד והתחילה לחייך שוב.

אני השתדלתי מדי פעם לקחת אותה לטיול על הקלנועית ומאד שמחתי שהיא נהנית מכל חי, צליל וצמח. היא גם ידעה להודות לי. שמחתי שיכולתי לגרום לה קצת נחת.

 

 

דברי חיים נוסבאום בסיום עבודתה של צביה במפגש:

לצביה

על צביה ניתן לומר ששמה מחובר ל”מעדני-מזרע” ולמפגש – אולי יותר מכל אדם אחר.

תחילת הדרך, בחנות-המפעל כשזו עדין הייתה חדר קטן ואינטימי מבריק בניקיונו. כבר אז, נוצקו היסודות של קשר אישי עם הלקוחות, כאשר לצביה יש חלק גדול בכך.

לקוחות רבים עוד זוכרים את המקום ואף גידלו את הדורות הבאים על אהבת המפעל ומוצריו. הניקיון ואיכות השרות ליוו את החנות בצעדיה הראשונים. יסודות חשובים אלו שנוצקו כבר אז, מהווים עד היום את קוד-ההתנהגות שלנו במפגש.

ניתן לומר שלצביה היה חלק נכבד בהנחת מורשת חשובה זו ואני תקווה, שכולנו נדע לשמור עליה.

צביה המשיכה את עבודתה במפגש כאשר בדרכה ובהתמדתה הבלתי נלאית היא מקפידה על נוהלי-עבודה נכונים ואף משפיעה ומטמיעה אותם בקרב העובדים.

צביה שייכת לאותם אנשים שכאשר הם נעדרים הלקוחות שואלים עליהם ולשלומה.

בשנה האחרונה, ניתן היה לחוש יותר ויותר את הקשיים שלך צביה להמשיך ולתפקד מסיבות בריאותיות ואנו, קיווינו שזה רק זמני ואת תחזרי לעצמך.

אין לי ספק שלהמשיך ולהתמיד בעבודה מסוימת ולאורך כל כך הרבה שנים, לכך, יכולה להיות רק סיבה אחת – אהבת המקום.

וצביה אכן אהבה את המקום טיפחה והשקיעה בו את מיטב כוחותיה באכפתיות שלה.

אנו כולנו, נאחל לך צביה שתיהני ותמצאי עניין במקום החדש בו התחלת לעסוק באחרונה.

שמרי על בריאותך ודעי תמיד שכאן ב”מפגש-מזרע” את יכולה להרגיש בבית.

 

 

הלב נדם – מימון אזואלוס:

הלב נדם

הוא לא קם

והדמעה מנצחת

כן, גם הפעם

כמו כל פעם.

 

העלים נושרים בסתיו

ואיש אל איש

אל ביתו נאסף

והוא נחשף.

 

מי יצנן את הרוחות

הו, עייפתי אין לי כוחות

“מהשמיים תנוחמו”

ואני לבדי עם עצמי

 

והלב נדם.

 

 

 

יהי זכרה ברוך.