מעין רפאל

בן יוסף וסופיה רושנסקי.

נולד ב-ט”ז באב תרע”ד – 08.08.1914 ברוסיה.

נפטר ב-י”ז באדר תשנ”ג -10.03.1993 במזרע.

עלה לארץ בשנת 1933.

אב לתרצה, מרגלית ועמיקם ז”ל.

סב לרון, רינת, שרון, אורי, עדי, זהר וצליל.

רב-סב לרז, מעין, עומר, עופרי, דולב, רביד, דביר, ליה ולגור.

רפאל נולד ברוסיה, בגיל שנה עקרו הוריו לגרמניה – ברלין. רפאל גדל במשפחה אמידה ובבית עם משרתים וכל טוב, ספג תרבות גרמנית ובהיותו מוכשר בתחומים רבים שלח ידו בציור ובשרטוט. אך אהבתו הגדולה הייתה נתונה לנגינה בפסנתר שהיה כמובן בביתו ועמד לרשותו.

באווירה נוחה זו גדל רפאל הצעיר והיה לאיש שופע טוב לב, נעים הליכות ועוזר לבריות. כבעל כישורים נדרשים בחיי היום יום וכבעל ידי זהב יכול היה מיד עם הגיעו למזרע בשנת 1933 לתרום את חלקו בתיקונים בחדרי החברים ובכלל לטפל בתקלות ככל שנדרש.

רפאל הגיע למזרע בהיותו בן 19. הוא הביא עמו את הפסנתר ובהיותו מוזיקאי הפך למוקד תרבותי בקיבוץ ויכול היה לתרום הרבה תחום זה.

אחרי שעות העבודה המפרכות היה רפאל מתיישב ליד הפסנתר כשחבורת האנשים העייפים סובבת סביבו בהנעימו את שעות הלילה המאוחרות. כל אותן שעות היו זמן איכות לכולם.

רפאל יסד גם מקהלה אותה הדריך ועליה ניצח. שנים רבות פעלה המקהלה בבעלותו ובאחריותו.

ביחד עמו הגיעו למזרע פרץ מאי ועלי המבורגר שהיו שוחרי מוסיקה בפני עצמם. פרץ באקורדיון ועלי בכינור, הם היו מרקע דומה בשפה ובתרבות ובחינוך ה”ייקי.” השלישייה הזו נקשרה בעבותות שחיברו ביניהם לקשר שעזר להם בחיי היום יום, איתם בילה רפאל שעות רבות בנגינה אינטימית וכמובן נגינה בחדר האוכל. הייתה זו תזמורת קטנה שעשתה שעותיה בלילות מתוך הרגשת סיפוק והתרוממות רוח.

מובן שלא נפקד מקומן של המקהלה והתזמורת מהמסיבות בקיבוץ. רפאל ידע לנגן גם בגיטרה ומנדולינה ותמיד ניסה להנחיל ידע זה לאחרים כדי שגם הם יחוו את חווית הנגינה והמוסיקה.

בכישרונו שלח ידו בבניית כלים, צעצועים ורהיטים. בביתו היו חפצים רבים שהוא בנה במו ידיו.

המסגרייה הייתה מקום עבודתו וגם שם הוא יצר והמציא דברים חדשים. הוא יצר מתקני שעשועים וקרוסלות לילדים לחצרות הקיבוץ, שעד היום משמשות את הטף.

רפאל בכישרונו הרב המציא מכונה לברור תפוחי עץ שמיינה את התפוחים לפי הגודל כדרישת השוק. מודל זה שימש גם בקיבוצים אחרים למיון תפוחים.

על ההמצאה הזו קיבל רפאל פרס מהמכון לפריון העבודה.

רפאל ודבורה נכנסו לחדר משפחה. באותם ימים לא היה מספיק מקום לכל חברי הקיבוץ לכן נדרשו לשכן בחדרם אדם נוסף למשך כמה שנים.

וכאשר סוף סוף הוחלט שהם זכאים לעבור לגור לבד. הם קיבלו את ה”צרלי צ’פלין” – צריף בנוי על חביות בגובה מעל פני האדמה שם הם הרגישו בעננים תרתי משמע. אבל עדיין לא הגיעו אל השקט והנחלה.

יום בהיר אחד נפל בדל סיגריה מידה של דבורה והצית את הצריף. לרוע המזל עלו באש כל האוצרות הפרטים שלהם וכל הזיכרונות שהם שמרו, מסמכים, מכתבים ותמונות. על כך הם הצטערו כל ימי חייהם.

כאיש משפחה חם נזכור אותך תמיד שיחד עם דבורה הענקתם לנו, הילדים בית חם תרבותי מחנך ומלמד. האסון שפקד אותכם במלחמת יום כיפור גרם למחלתך ממנה סבלת עד יומך האחרון.

נזכור אותכם לנצח.

יהי זכרו ברוך.