אהרון שְׁלוֹמִי
בן ברוך–יוסף ולאה.
נולד ב-ה’ בתשרי תרנ”ח – 1.10.1897 ברדומישל-ווילקי (גליציה).
ממייסדי קיבוץ מזרע.
נפל ב-ט’ באייר תש”ח – 18.5.1948 בשדות מזרע.
בגיל 50.
הניח במותו רעיה – פִּרְחָה, ושלוש בנות – רחל (אוּלָה), חמדה ויהודית.
בשלהי מלחמת העולם הראשונה נטש אהרון את עיירתו, ראדומישל-ווילקי שבגליציה. בשורת הצהרת בלפור הביאתו אל הגרעין החלוצי – “הפועל-הכובש”, שהתארגן בימים ההם בקלן.
בשנת 1920, עלה ארצה עם הגל הראשון של העליה השלישית. הוא היה בין בוני תחנת החשמל בתל-אביב, ובין סוללי כביש נחלת-יהודה – ראשון-לציון.
בשנת 1922, עבר עם חבורת “צריפין” לעמק יזרעאל. מתוך חבורה זו, התגבשה קבוצת חלוצים שפניה היו להתיישבות בעמק.
ב-29 בדצמבר 192- י”ג כסלו תרפ”ד, עלה אהרון עם חבריו לאדמות רובע-אל-נצרה, לתקוע בה יתד לישוב קבע. הוא היה אחד משבעה-עשר המתנחלים שחרשו ניר ראשון באדמת מזרע וזרעוה.
למן הימים ההם, היה אהרון לעמוד-התווך בענף הפלחה ולעיתים –לסירוגין– רכזו. הוא שתיכנן את מחזורי הזריעה, צבר נסיון, למד והעמיק ידע.
אולם דאגתו ופעילותו העיקריות, הקדיש להרחבת מכסת הקרקע של הקיבוץ.
למען ריכוז אדמות מזרע מסביב לבית, השקיע אהרון את מיטב מאמציו. בהיותו מוכתר המקום, ניצל את קשריו המסועפים על נציגי השלטונות הבריטיים, עם שכנינו הערביים ועם פעילי המוסדות היהודיים בתחום זה.
במלחמת העולם השניה, התנדב אהרון ב-1942 לשירות הצבאי, למרות גילו הקשיש. הוא שירת ביחידת תותחני נ”מ במסגרת הצבא הבריטי.
ב-1945, עם תבוסת האויב הנאצי, שב מייד אל הטרקטור ואל האדמה, לעבדה ולזרעה.
בגבור המאבק על עצמאות ישראל, עוד הספיק אהרון להשלים את זריעת החורף תש”ז, על אף צליפות הערבים מעמדותיהם שבהרי-נצרת.
לרגלי הרים אלה, השתרע שדה חיטה מרהיב-עין. למרות אזהרות חבריו, הצליח אהרון לשבור את התנגדות הפלחים למבצע קציר הצלה.
ב–18 במאי 1948, ניצל אהרון שעת הפוגה בפעולות האיבה ויצא עם קומביין אל השדה שבטווח האויב. הוא האמין, שאם הערבים יראוהו ניצב גלוי לעין כל ליד הגה הקומביין, יכירו בו את המוכתר הידידותי ויכבדו את שיבתו. אולם… לא עברה אלא שעה קלה למן הרגע שאהרון פתח בקציר – וצרור קטלני שם קץ לחייו.
יהי זכרו ברוך
